<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער שלישי</h1>
<h2>דף ט:</h2>
ולא ישב לפני הספר אפילו בתספורת הדיוט של כל אדם עד שיתפלל, שמא ישבר הזוג. ואם התחיל באחת מכל אלו, לא יפסיק אלא גומר ואחר כך יתפלל תפלת המנחה, מפני שהתפלה מדרבנן. במה דברים אמורים בשיש שהות ביום להתפלל אחר כך, אבל אין שהות ביום, אע"פ שהיא מדרבנן פוסק ומתפלל, מאימתי התחלת אכילה, לבני ארץ ישראל משיטול ידיו, ולבני בבל משיתיר חגורו. והתרת חגור הוא קודם נטילת ידים, משהתיר חגורו או שנטל ידיו, שוב אינו פוסק לתפלה כל שיש שהות ביום כמו שבארנו. בד"א לתפלת המנחה שזמנה מועט ומתירא שמא יעבור זמנה ואינו בא לידי פשיעה, אבל בתפלת ערבית, עכשיו שנהגו בה דרך חובה, אפילו נטל ידיו או התיר חגורו מטריחין אותו להתפלל קודם אכילה, חוששין שמא מתוך שזמנה כל הלילה שמא יפשע ולא יתפלל. ודעת רבינו נ"ר שאין מטריחין אותו להתפלל אפילו תפלת ערבית, אלא בהתרת חגור או נטילת ידים לבד, אבל כל שהתחיל לאכול אינו פוסק אפילו לתפלת ערבית. ואימתי התחלת המרחץ, משיפשוט מעפרתו ממנו, והוא הבגד הסמוך לבשרו, ומאימתי התחלת בורסקי משיקשור בין כתפיו כמו שהאומנין עושין, ומאימתי התחלת דין, משיתעטפו הדיינין וישבו, ואם היו יושבין משיתחילו בעלי דינין. ומאימתי התחלת תספורת, משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו. כתב הרמב"ם ז"ל, מלאכות אלו אינן אסורות סמוך לשחרית, מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר מצוי שרוב העם נכנסין ביום למרחץ, אבל בשחרית דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו.
